Translation Notice — This is an English translation of a Hebrew law and may contain inaccuracies. In any dispute or legal matter, the original Hebrew text as published in Reshumot (ספר החוקים) is the sole authoritative and legally binding version.

LawPublished: 1952-04-14Last amended: 2023-09-18

Citizenship Law, 5712-1952

חוק האזרחות

Chapter I: Acquisition of Citizenship

Introduction

[Amendment: 1968, 1996, 1996-2]

Israeli citizenship is acquired –

by virtue of the Law of Return, pursuant to Section 2,

by virtue of residence in Israel, pursuant to Section 3,

by virtue of birth, pursuant to Section 4,

by virtue of birth and residence in Israel, pursuant to Section 4a,

by virtue of adoption, pursuant to Section 4b,

by virtue of naturalization, pursuant to Sections 5 through 8,

or by virtue of grant, pursuant to Section 9.

Israeli citizenship shall not exist except pursuant to this Law.

Citizenship by Return

[Amendment: 1968, 1971, 1980, 1996, 1996-2]

(a)Every immigrant under the Law of Return, 5710–1950, shall become an Israeli citizen by virtue of return, unless Israeli citizenship was acquired by birth under Section 4 or by adoption under Section 4b.

(b)Citizenship by virtue of return is acquired –

(1)by one who immigrated to the country or was born therein before the establishment of the State – from the day of the establishment of the State;

(2)by one who immigrated to Israel after the establishment of the State – from the day of immigration;

(3)by one who was born in Israel after the establishment of the State – from the day of birth;

(4)by one who received an immigrant certificate under Section 3 of the Law of Return, 5710–1950 – from the day of issuance of the certificate.

(c)This Section does not apply –

(1)to one who ceased to be a resident of Israel before this Law came into force;

(2)to an adult who, on the eve of the day of immigration or on the eve of the day of issuance of the immigrant certificate, was a foreign national, and on that day, before it, or within three months thereafter while still a foreign national, declared that he did not wish to become an Israeli citizen; such an adult may, by written notice to the Minister of the Interior, waive his right to make a declaration under this paragraph;

(3)to a minor who is a foreign national, born outside Israel, who immigrated to Israel together with his parents and they declared under paragraph (2) and included him in their declaration; for the purposes of this paragraph, a declaration by one parent suffices if only that parent immigrated to Israel, provided that the written consent of the other parent is attached to the declaration or that the declaring parent is entitled to have sole custody of the minor;

(4)to a minor who is a foreign national, born outside Israel, who immigrated to Israel without his parents, and on the eve of immigration, on the day of immigration, on the day of receipt of the immigrant certificate, or within three months from the day of immigration or from the day of receipt of the immigrant certificate, his parents declared in writing that they do not wish him to become an Israeli citizen, provided that on the day of the declaration the parents are not Israeli citizens; for the purposes of this paragraph, a declaration by one parent suffices if that parent is entitled to have sole custody of the minor;

(5)to one who was born in Israel and at the time of birth neither of his parents was registered in the Population Registry;

(6)to one who was born in Israel after the establishment of the State to a diplomatic or consular representative of a foreign State, excluding an honorary representative.

(d)A resident of Israel to whom Israeli citizenship was not granted by reason of a declaration under subsection (c)(3) may, during the period between his eighteenth and twenty-second birthdays, or within one year from the completion of his regular service under Chapter III of the Defence Service Law, 5719–1959 [Consolidated Version], whichever is the later, notify the Minister of the Interior that he revokes his parents' declaration with respect to him, and he shall become an Israeli citizen by virtue of return from the day of such notification.

(e)One who has expressed his desire to settle in Israel and has received, or is entitled to receive, an immigrant visa under the Law of Return, 5710–1950, may be granted citizenship by virtue of return by the Minister of the Interior, in his discretion, upon his application, even before immigration.

(f)The Minister of the Interior may approve acceptance of a declaration under paragraphs (2) or (4) of subsection (c) that was made within a period of three months after the expiry of the three-month period referred to in those paragraphs, if he is satisfied that the delay in making the declaration was due to reasons beyond the control of the declarant.

(g)The Minister of the Interior shall notify a resident of Israel to whom Israeli citizenship was not granted by reason of a declaration under subsection (c)(3) or (4) of his right to revoke the declaration as provided in subsection (d); however, failure to receive such notification shall not derogate from the provisions of subsection (d); the time and manner of giving such notification shall be prescribed by Regulations.

Citizenship by Residence in Israel

(a)A person who, on the eve of the establishment of the State, was a Palestinian national and did not become an Israeli citizen under Section 2, shall become an Israeli citizen from the day of the establishment of the State if the following conditions are fulfilled:

(1)on the 4th of Adar 5712 (1 March 1952) he was registered as a resident under the Registration of Inhabitants Ordinance, 5709–1949;

(2)on the day this Law came into force he was a resident of Israel;

(3)from the day of the establishment of the State until the day this Law came into force he was in Israel or in a territory that became part of Israel after the establishment of the State, or during that period he entered Israel lawfully.

(b)A person who was born after the establishment of the State, and on the day this Law came into force was a resident of Israel, and whose father or mother became Israeli citizens under subsection (a), shall become an Israeli citizen from the day of his birth.

Extension of Citizenship by Residence in Israel

3a.

[Amendment: 1980]

(a)A person who was born before the establishment of the State and in whom the following conditions are fulfilled shall become an Israeli citizen by virtue of residence in Israel from the day of the commencement of the Citizenship Law (Amendment No. 4), 5740–1980 (hereinafter – the day of the 1980 Amendment):

(1)he did not become an Israeli citizen by virtue of any other provision of this Law;

(2)on the eve of the establishment of the State he was a Palestinian national;

(3)on the 21st of Tammuz 5712 (14 July 1952) he was a resident of Israel and registered in the Inhabitants Registry under the Registration of Inhabitants Ordinance, 5709–1949;

(4)on the day of the 1980 Amendment he was a resident of Israel and registered in the Population Registry;

(5)he is not a citizen of any of the States referred to in Section 2a of the Prevention of Infiltration (Offences and Jurisdiction) Law, 5714–1954.

(b)A person who was born after the establishment of the State and in whom the following conditions are fulfilled shall become an Israeli citizen by virtue of residence in Israel from the day of the 1980 Amendment:

(1)he did not become an Israeli citizen by virtue of any other provision of this Law;

(2)on the day of the 1980 Amendment he was a resident of Israel and registered in the Population Registry;

(3)he is a descendant of a person in whom the conditions set out in paragraphs (1) to (3) of subsection (a) were fulfilled.

Citizenship by Birth

[Amendment: 1980, 1996, 1996-2]

(a)The following shall be Israeli citizens by virtue of birth, from the day of their birth:

(1)one who was born in Israel when his father or mother was an Israeli citizen;

(2)one who was born outside Israel when his father or mother was an Israeli citizen –

(a)by virtue of return;

(b)by virtue of residence in Israel;

(c)by virtue of naturalization;

(d)under paragraph (1);

(e)by virtue of adoption under Section 4b(1).

(b)For the purposes of this Section, a person born after the death of one of his parents, it suffices that such parent was an Israeli citizen at the time of death.

Citizenship by Virtue of Birth and Residence in Israel

4a.

[Amendment: 1968]

(a)A person who was born after the establishment of the State in a place that was within the territory of Israel on the day of his birth, and who has never held any citizenship, shall become an Israeli citizen if he so requests during the period between his eighteenth and twenty-first birthdays and if he was a resident of Israel for five consecutive years immediately preceding the date of submission of his application.

(b)Where a person has submitted an application pursuant to subsection (a) and the conditions specified therein are fulfilled with respect to him, the Minister of the Interior, or a person authorized by the Minister for that purpose, shall approve his application; however, the Minister may decline to approve the application if the applicant has been convicted of an offense against State security or has been sentenced to imprisonment of five years or more for any other offense.

(c)Citizenship pursuant to this Section is acquired from the day the application is approved.

Citizenship by Virtue of Adoption

4b.

[Amendment: 1996, 1996-2, 1998-2]

A minor shall become an Israeli citizen by virtue of adoption from the day of his adoption, if one of the following applies:

(1)he was adopted pursuant to the Adoption of Children Law, 5741–1981, when his adopting father or mother was an Israeli citizen;

(2)he was adopted outside Israel when his adopting father or mother was an Israeli citizen pursuant to paragraphs (a) through (e) of Section 4(a)(2), provided that the adopting parents were not residents of Israel on the day of the adoption and the consent of both adopting parents was given.

Naturalization

(a)An adult who is not an Israeli citizen may acquire Israeli citizenship by naturalization if the following conditions are fulfilled:

(1)he is present in Israel;

(2)he has been in Israel for three years out of the five-year period preceding the date of submission of his application;

(3)he is entitled to reside permanently in Israel;

(4)he has settled in Israel or intends to settle therein;

(5)he has some knowledge of the Hebrew language;

(6)he has renounced his prior citizenship or has proved that he will cease to be a foreign national upon becoming an Israeli citizen.

(b)Where a person has applied for naturalization and the conditions set out in subsection (a) are fulfilled, the Minister of the Interior shall, if he deems it appropriate, grant him Israeli citizenship by issuing a certificate of citizenship.

(c)Before the grant of citizenship, the applicant shall make the following declaration:

Exemption from Conditions for Naturalization

[Amendment: 1980, 2004]

(a)(1)(a) One who served regular service in the Israel Defence Forces, or who served, after the 16th of Kislev 5708 (29 November 1947), in another service declared by the Minister of Defence, by a declaration published in the Official Gazette, to be military service for the purposes of this Section, and was lawfully discharged; one who has completed 18 months of regular service under the Defence Service Law [Consolidated Version], 5746–1986, or who served after the 16th of Kislev 5708 (29 November 1947) in another service declared by the Minister of Defence, by a declaration published in the Official Gazette, to be military service for the purposes of this Section.

(b)For the purposes of this paragraph, a person shall be regarded as having completed 18 months of regular service even if discharged earlier due to illness, aggravation of illness, or injury that occurred during and as a result of his service within the meaning of the Disabled Veterans (Compensation and Rehabilitation) Law, 5719–1959 [Consolidated Version] (hereinafter – the Disabled Veterans Law), or due to an injury that occurred during his service and to which the Disabled Veterans Law applies, provided that it was not caused as a result of serious misconduct on his part within the meaning of Section 9 of the Disabled Veterans Law.

(c)Notwithstanding the provisions of this paragraph, the provisions of sub-paragraph (a) shall not apply to a person in either of the following cases:

(1)he was discharged from regular service due to conviction in legal proceedings or due to unsuitability;

(2)the Minister of the Interior has determined, generally or in a specific case, that other circumstances exist that justify such a determination.

(2)One whose son or daughter was killed in such service – are exempt from the conditions in Section 5(a), except for the condition in Section 5(a)(4).

(b)One who applies for naturalization after having made a declaration under Section 2(c)(2) is exempt from the condition in Section 5(a)(2).

(c)One who was a Palestinian national on the eve of the establishment of the State is exempt from the condition in Section 5(a)(5).

(d)The Minister of the Interior may exempt an applicant from the conditions in Section 5(a)(1), (2), (5) and (6), all or some of them, if in his opinion there is a special reason justifying the exemption.

(e)The Minister of the Interior may, in his discretion, grant Israeli citizenship by way of naturalization to an adult resident of a territory held by the Israel Defence Forces who has applied for naturalization, even if the conditions in Section 5(a) are not fulfilled, if the Minister is satisfied that the applicant identifies with the State of Israel and its objectives and that he or a member of his family has served on active duty in the Israel Defence Forces or has taken significant action to advance the security, economy or another important interest of the State, or that the grant of such citizenship is of special interest to the State.

Naturalization of Spouses

[Amendment: 1980]

Where a husband and wife are such that one of them is an Israeli citizen or one of them has applied for naturalization and fulfills the conditions of Section 5(a) or is exempt therefrom, the other may acquire Israeli citizenship by naturalization even if the conditions of Section 5(a) are not fulfilled in respect of him or her.

Naturalization of Minors

[Amendment: 1968, 1980]

(a)The naturalization of a person also confers citizenship upon his minor child who, on the day of naturalization, was a resident of Israel or a resident of an area held by the Israel Defense Forces and in whose custody the naturalizing person was entitled to hold the child.

(b)Where the minor was a foreign national and both his parents were entitled to hold him in their custody and only one of them was naturalized, citizenship shall not be conferred upon the minor pursuant to subsection (a) if one of the parents has declared that it is not his or her wish that the minor become an Israeli citizen.

Citizenship by Grant

[Amendment: 1968, 1980, 1988]

(a)The Minister of the Interior may grant Israeli citizenship by issuing a certificate and from the date to be specified in the certificate –

(1)to a minor who is a resident of Israel – upon application by his parents;

(2)to the minor child of an Israeli citizen under Section 4(a)(2) – upon application by his parents;

(3)to the child of an Israeli citizen under Section 4(a)(2), or to one whose Israeli citizenship was revoked under Section 10 while he was a minor – upon application submitted to the Minister during the period between his eighteenth and twenty-second birthdays;

(4)to a resident of Israel present in Israel whom the Minister is satisfied identifies with the State of Israel and its objectives and who, or whose family member, has served on active duty in the Israel Defence Forces or has taken significant action to advance the security, economy or another important interest of the State, or where the grant of such citizenship is of special interest to the State; in this paragraph, "family member" means a spouse, parent, child or sibling.

(b)For the purposes of paragraphs (1) and (2) of subsection (a), an application by one parent suffices if that parent is entitled to have sole custody of the minor.

Need to cite this law in a foreign court?

Eli Shimony Israeli Attorneys-at-Law provides certified Expert Legal Opinions on Israeli law within 24–48 hours, accepted by courts worldwide.

←1 2 3 Next →

Page 1 of 3

חוק האזרחות

hok haazerchut

citizenship

nationality

israeli citizen

naturalization

[תיקון: תשכ״ח, תשנ״ו, תשנ״ו־2] אזרחות ישראלית נקנית – מכוח שבות לפי סעיף 2, מכוח ישיבה בישראל לפי סעיף 3, מכוח לידה לפי סעיף 4, מכוח לידה וישיבה בישראל לפי סעיף 4א, מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב, מכוח התאזרחות לפי הסעיפים 5 עד 8, או מכוח הענקה לפי סעיף 9. לא תהיה אזרחות ישראלית אלא לפי חוק זה.

[תיקון: תשכ״ח, תשל״א, תש״ם, תשנ״ו, תשנ״ו־2] (א) כל עולה לפי חוק השבות, תש״י–1950, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות, זולת אם הוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח לידה לפי סעיף 4 או מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב. (ב) אזרחות מכוח שבות נקנית – (1) למי שעלה ארצה או נולד בה לפני הקמת המדינה – מיום הקמת המדינה; (2) למי שעלה לישראל אחרי הקמת המדינה – מיום עלייתו; (3) למי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה – מיום לידתו; (4) למי שקיבל תעודת עולה לפי סעיף 3 לחוק השבות, תש״י–1950 – מיום מתן התעודה. (ג) סעיף זה אינו חל – (1) על מי שחדל להיות תושב ישראל לפני תחילת תקפו של חוק זה; (2) על בגיר שערב יום עלייתו או ערב יום מתן תעודת העולה היה אזרח חוץ, ובאותו יום, לפני כן או תוך שלושה חדשים לאחר מכן ובעודו אזרח חוץ, הצהיר שאין ברצונו להיות אזרח ישראלי; בגיר כאמור רשאי לוותר בהודעה בכתב לשר הפנים על זכותו להצהיר לפי פסקה זו; (3) על קטין אזרח חוץ שנולד מחוץ לישראל ואשר עלה לישראל יחד עם הוריו והם הצהירו לפי פסקה (2) וכללו אותו בהצהרתם; לענין פסקה זו די בהצהרת הורה אחד אם רק אותו הורה עלה לישראל, ובלבד שצורפה להצהרתו הסכמת ההורה השני בכתב או שההורה המצהיר רשאי להחזיק לבדו בקטין; (4) על קטין אזרח חוץ שנולד מחוץ לישראל ואשר עלה לישראל ללא הוריו, וערב עלייתו, ביום העליה, ביום קבלת תעודת העולה או תוך שלושה חדשים מיום העליה או מיום קבלת תעודת העולה, הצהירו הוריו בכתב שאין הם רוצים שהוא יהיה אזרח ישראלי, ובלבד שביום ההצהרה ההורים אינם אזרחים ישראליים; לענין פסקה זו די בהצהרת הורה אחד אם הוא רשאי להחזיק לבדו בקטין; (5) על מי שנולד בישראל ובשעת לידתו לא היה אף אחד מהוריו רשום במרשם האוכלוסין; (6) על מי שנולד בישראל אחרי הקמת המדינה לנציג דיפלומטי או קונסולרי של מדינה זרה, למעט נציג כבוד. (ד) תושב ישראל שמחמת הצהרה לפי סעיף קטן (ג)(3) לא הוקנתה לו אזרחות ישראלית, רשאי, בתקופה שבין יום הולדתו ה־18 לבין יום הולדתו ה־22, או תוך שנה מתום שירותו בשירות סדיר לפי הפרק השלישי לחוק שירות בטחון, תשי״ט–1959 [נוסח משולב], לפי המועד המאוחר יותר, להודיע לשר הפנים שהוא מבטל את הצהרת הוריו לגביו, והוא יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות מיום מתן ההודעה האמורה. (ה) מי שהביע רצונו להשתקע בישראל וקיבל, או זכאי לקבל, אשרת עולה לפי חוק השבות, תש״י–1950, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו, להעניק לו, לפי בקשתו, אזרחות מכוח שבות עוד לפני עלייתו. (ו) שר הפנים רשאי לאשר קבלת הצהרה לפי פסקאות (2) או (4) לסעיף קטן (ג) שניתנה בתוך תקופה של שלושה חדשים לאחר תום שלושת החדשים האמורים בפסקאות אלה, אם ראה שהאיחור במתן ההצהרה נובע מסיבות שלמצהיר לא היתה שליטה עליהן. (ז) שר הפנים יודיע לתושב ישראל שלא הוקנתה לו אזרחות ישראלית מחמת הצהרה לפי סעיף קטן (ג) (3) או (4) על זכותו לבטל את ההצהרה כאמור בסעיף קטן (ד), אולם אי קבלת ההודעה האמורה לא תפגע בהוראת סעיף קטן (ד); מועד מתן ההודעה ואופן נתינתה ייקבעו בתקנות.

(א) מי שערב הקמת המדינה היה נתין ארצישראלי, ולא היה לאזרח ישראלי לפי סעיף 2, יהיה לאזרח ישראלי מיום הקמת המדינה אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) ביום ד׳ באדר תשי״ב (1 במרס 1952) היה רשום כתושב לפי פקודת מרשם תושבים, תש״ט–1949; (2) ביום תחילת תקפו של חוק זה היה תושב ישראל; (3) מיום הקמת המדינה עד יום תחילת תקפו של חוק זה היה בישראל או בשטח שהיה לשטח ישראל אחרי הקמת המדינה, או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין. (ב) מי שנולד אחרי הקמת המדינה, וביום תחילת תקפו של חוק זה היה תושב ישראל, ואביו או אמו היו לאזרחים ישראליים לפי סעיף קטן (א), יהיה לאזרח ישראלי מיום לידתו.

[תיקון: תש״ם] (א) מי שנולד לפני הקמת המדינה ונתקיימו בו התנאים הבאים, יהיה לאזרח ישראלי מכוח ישיבה בישראל מיום תחילתו של חוק האזרחות (תיקון מס׳ 4), תש״ם–1980 (להלן – יום תיקון תש״ם): (1) הוא לא היה לאזרח ישראלי מכוח הוראה אחרת של חוק זה; (2) ערב הקמת המדינה הוא היה נתין ארצישראלי; (3) ביום כ״א בתמוז תשי״ב (14 ביולי 1952) הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם התושבים לפי פקודת מרשם התושבים, תש״ט–1949; (4) ביום תיקון תש״ם הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם האוכלוסין; (5) הוא איננו אזרח של אחת מהמדינות הנזכרות בסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי״ד–1954. (ב) מי שנולד אחרי הקמת המדינה ונתקיימו בו התנאים הבאים יהיה לאזרח ישראלי מכוח ישיבה בישראל מיום תיקון תש״ם: (1) הוא לא היה לאזרח ישראלי מכוח הוראה אחרת של חוק זה; (2) ביום תיקון תש״ם הוא היה תושב ישראל ורשום במרשם האוכלוסין; (3) הוא צאצא של אדם שנתקיימו בו התנאים שבפסקאות (1) עד (3) לסעיף קטן (א).

[תיקון: תש״ם, תשנ״ו, תשנ״ו־2] (א) אלה יהיו, מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכוח לידה: (1) מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים; (2) מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים – (א) מכוח שבות; (ב) מכוח ישיבה בישראל; (ג) מכוח התאזרחות; (ד) לפי פסקה (1); (ה) מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב(1). (ב) לענין סעיף זה, מי שנולד אחרי מות אחד מהוריו, דייו שאותו הורה היה במותו אזרח ישראלי.

[תיקון: תשכ״ח] (א) מי שנולד אחרי הקמת המדינה במקום שהיה שטח ישראל ביום לידתו, ולא היתה לו מעולם שום אזרחות, יהיה לאזרח ישראלי, אם ביקש זאת בתקופה שבין יום הולדתו ה־18 לבין יום הולדתו ה־21 ואם היה תושב ישראל חמש שנים רצופות בתכוף לפני יום הגשת בקשתו. (ב) מי שהגיש בקשה לפי סעיף קטן (א) ונתקיימו לגביו התנאים המפורשים בו, יאשר שר הפנים, או מי שהשר הסמיכו לכך, את בקשתו; אולם רשאי הוא שלא לאשר את הבקשה אם הורשע המבקש בעבירה על בטחון המדינה או שנידון למאסר חמש שנים או יותר בשל עבירה אחרת. (ג) אזרחות לפי סעיף זה נקנית מיום אישור הבקשה.

[תיקון: תשנ״ו, תשנ״ו־2, תשנ״ח־2] קטין יהיה אזרח ישראל מכוח אימוץ מיום אימוצו, אם התקיים בו אחד מאלה: (1) הוא אומץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981, כשאביו או אמו המאמצים היו אזרחים ישראלים; (2) הוא אומץ מחוץ לישראל כשאביו או אמו המאמצים היו אזרחים ישראלים לפי פסקאות (א) עד (ה) בסעיף 4(א)(2), ובלבד שהמאמצים לא היו תושבי ישראל ביום האימוץ וניתנה הסכמת שני ההורים המאמצים.

(א) בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) נמצא בישראל; (2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו; (3) זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע; (4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה; (5) יודע ידיעת־מה את השפה העברית; (6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי. (ב) מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות. (ג) לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: ”אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל“. (ד) האזרחות נקנית מיום ההצהרה.

[תיקון: תש״ם, תשס״ד] (א)|(1)|(א) מי ששירת שירות סדיר בצבא־הגנה לישראל, או ששירת, אחרי יום ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947), בשירות אחר ששר הבטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך סעיף זה, ושוחרר כחוק; מי שהשלים 18 חודשי שירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986, או ששירת אחרי יום ט״ז בכסלו התש״ח (29 בנובמבר 1947) בשירות אחר ששר הביטחון הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כשירות צבאי לצורך סעיף זה. (ב) לענין פסקה זו יראו אדם כמי שהשלים 18 חודשי שירות סדיר אף אם שוחרר קודם לכן מחמת מחלה, החמרת מחלה או חבלה, שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו כמשמעותם בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי״ט–1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים), או בשל חבלה שאירעה בתקופת שירותו ואשר חל לגביה חוק הנכים, ובתנאי שלא נגרמה כתוצאה מהתנהגות רעה חמורה מצדו, כמשמעותה בסעיף 9 לחוק הנכים. (ג) על אף הוראות פסקה זו, הוראות פסקת משנה (א) לא יחולו על אדם באחד מאלה: (1) הוא שוחרר מהשירות הסדיר בשל הרשעה בדין או בשל אי התאמה; (2) שר הפנים קבע, ככלל או למקרה מסוים, כי התקיימו נסיבות אחרות אשר מצדיקות קביעה כאמור. (2) מי ששיכל בן או בת בשירות כזה, פטורים מהתנאים שבסעיף 5(א), פרט לתנאי שבסעיף 5(א)(4). (ב) מי שמבקש להתאזרח אחרי שהצהיר לפי סעיף 2(ג)(2), פטור מהתנאי שבסעיף 5(א)(2). (ג) מי שערב הקמת המדינה היה נתין ארצישראלי פטור מהתנאי שבסעיף 5(א)(5). (ד) שר הפנים רשאי לפטור את המבקש מהתנאים שבסעיף 5(א)(1), (2), (5) ו־(6), כולם או מקצתם, אם יש לדעתו סיבה מיוחדת המצדיקה את הפטור. (ה) שר הפנים רשאי, לפי שיקול דעתו, להעניק אזרחות ישראלית בדרך של התאזרחות לתושב בגיר של אזור המוחזק על ידי צבא־הגנה לישראל שביקש להתאזרח, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א), אם שוכנע השר כי המבקש מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הבטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה או שהענקת האזרחות כאמור הוא מענינה המיוחד של המדינה.

[תיקון: תש״ם] בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א).

[תיקון: תשכ״ח, תש״ם] (א) התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל או תושב של אזור המוחזק על ידי צבא ההגנה לישראל והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו. (ב) היה הקטין אזרח חוץ ושני הוריו היו רשאים להחזיק בו ורק אחד מהם התאזרח, לא תוקנה לקטין אזרחות לפי סעיף קטן (א) אם הצהיר אחד ההורים שאין ברצונו שהקטין יהיה אזרח ישראלי.

[תיקון: תשכ״ח, תש״ם, תשמ״ח] (א) שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית, במתן תעודה ומהיום שיקבע בתעודה – (1) לקטין תושב ישראל – על פי בקשת הוריו; (2) לילדו הקטין של אזרח ישראלי לפי סעיף 4(א)(2) – על פי בקשת הוריו; (3) לילדו של אזרח ישראלי לפי סעיף 4(א)(2), למי שאזרחותו הישראלית בוטלה לפי סעיף 10 בהיותו קטין – על פי בקשה שהגיש לשר בתקופה שבין יום הולדתו ה־18 לבין יום הולדתו ה־22; (4) לתושב ישראל הנמצא בישראל שהשר שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו שירתו שירות פעיל בצבא־הגנה לישראל או פעלו פעולה של ממש לקידום הבטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה או שהענקת האזרחות כאמור היא מענינה המיוחד של המדינה; בפסקה זו, ”בן משפחתו“ – בן זוג, הורה, בן ואח. (ב) לענין פסקאות (1) ו־(2) לסעיף קטן (א), די בבקשת הורה אחד אם הוא רשאי להחזיק לבדו בקטין.

[תיקון: תשי״ח, תשכ״ח, תש״ם] (א) אזרח ישראלי בגיר שאינו תושב ישראל רשאי להצהיר בכתב שהוא מוותר על אזרחותו. (ב) אזרח ישראלי בגיר המודיע שרצונו לחדול להיות תושב ישראל, רשאי להצהיר בכתב שהוא מוותר על אזרחותו. (ג) קטין שנולד מחוץ לישראל והוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח לידה, רשאים הוריו להצהיר בכתב שהם מוותרים על אזרחותו, ובלבד שביום מתן ההצהרה ההורים והקטין לא היו תושבי ישראל; לענין סעיף קטן זה, די בהצהרת הורה אחד אם הוא רשאי להחזיק לבדו בקטין ודי בכך שרק אותו הורה והקטין אינם תושבי ישראל. (ד) קטין שנולד בישראל לפני יום תיקון תש״ם והוקנתה לו אזרחות ישראלית מכוח שבות, וביום לידתו לא היו הוריו אזרחים ישראליים ולא היו רשומים במרשם האוכלוסין, רשאים הוריו להצהיר בכתב שהם מוותרים על אזרחותו, ובלבד שביום מתן ההצהרה ההורים והקטין לא היו תושבי ישראל; לענין סעיף קטן זה די בהצהרת הורה אחד אם הוא רשאי להחזיק לבדו בקטין ודי בכך שרק אותו הורה והקטין אינם תושבי ישראל. (ה) ויתור על אזרחות לפי סעיף זה טעון הסכמת שר הפנים, ואם הסכים השר לויתור – האזרחות מתבטלת מהיום שקבע השר. (ו) ביטול אזרחותו הישראלית של בגיר לפי סעיף זה מבטל גם את אזרחותו הישראלית של ילדו הקטין אם נתקיימו שניים אלה: (1) ההורה השני ויתר גם הוא על אזרחותו הישראלית לפי סעיף זה או שהוא איננו אזרח ישראלי ואיננו תושב ישראל, או שהוא הסכים בכתב לכך שהויתור יחול אף על הקטין, או שההורה שויתר על אזרחותו רשאי להחזיק לבדו בקטין; (2) הקטין איננו תושב ישראל או, אם היה הויתור לפי סעיף קטן (ב), נאמר בהודעה האמורה באותו סעיף קטן שרצון המודיע הוא שאף הקטין יחדל להיות תושב ישראל. (ז) על אף האמור בסעיף קטן (ו), רשאי שר הפנים לקבוע, אם ראה סיבה מיוחדת המצדיקה זאת, שלא תתבטל אזרחותו הישראלית של קטין לפי הסעיף הקטן האמור. (ח) מלאו לקטין שש עשרה שנים, לא תתבטל אזרחותו הישראלית לפי סעיף זה אלא אם הודיע הקטין בכתב לשר הפנים שהוא מסכים לביטול.

[תיקון: תש״ם] שר הפנים רשאי, בנסיבות מיוחדות, להסכים להצהרת ויתור של בגיר תושב ישראל על אזרחות ישראלית שהוקנתה לו לפי סעיף 2(ב)(2) או (4), ובלבד שהויתור נועד לשמור על אזרחות אחרת שלו; הסכים השר לויתור כאמור, תבוטל האזרחות מהיום שקבע השר ורשאי הוא אף לקבוע שהביטול הוא למפרע.

[תיקון: תשכ״ח, תש״ם, תשס״ח, תשע״ו, תשע״ז, תשפ״ג] (א) שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, וטרם חלפו שלוש שנים מיום שנרכשה האזרחות כאמור. (ב) בית המשפט לעניינים מינהליים (בסעיף זה – בית המשפט), רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם התקיים אחד מאלה: (1) האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים וחלפו לפחות שלוש שנים מיום שנרכשה כאמור; (2) אותו אדם עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות או מעמד קבוע בשטחי הרשות הפלסטינית, ואם ייוותר חסר כל אזרחות או מעמד קבוע כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, כפי שיורה שר הפנים; לעניין פסקה זו, חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל או שהוא או מי מטעמו ובידיעתו קיבל מהרשות הפלסטינית, במישרין או בעקיפין, שכר או תגמול בעד הפרת האמונים למדינת ישראל (להלן – כספים בזיקה לטרור) כי לא ייוותר חסר כל אזרחות או מעמד כאמור, לפי העניין; בפסקה זו, ”הפרת אמונים למדינת ישראל“, כל אחד מאלה: (א) מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016 (בחוק זה – חוק המאבק בטרור), סיוע או שידול למעשה כאמור, או נטילת חלק פעיל בארגון טרור או בארגון טרור מוכרז כהגדרתם בחוק האמור; (ב) מעשה המהווה בגידה לפי סעיפים 97 עד 99 לחוק העונשין, התשל״ז–1977, או ריגול חמור לפי סעיף 113(ב) לחוק האמור; (ג) רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת; לעניין זה, חזקה כי מי שיושב דרך קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת, רכש אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח כאמור. (ב1)|(1) התקיימו לגבי אדם כל אלה, יודיע לו שר הפנים, בתוך שבעה ימי עבודה, על כוונתו לבקש מבית המשפט לבטל את אזרחותו הישראלית: (א) הוא הורשע בעבירה ובית המשפט שהרשיעו קבע כי העבירה היא מעשה טרור, ואם העבירה בוצעה לפני תחילתו של חוק המאבק בטרור – היא מעשה טרור על סמך העובדות שנקבעו בפסק הדין בעניינו, או שהוא הורשע בעבירה לפי סעיפים 97 עד 99 לחוק העונשין, התשל״ז–1977, והכול אם הוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל; (ב) הוכח, להנחת דעתו של שר הפנים, לאחר שנתן לאותו אדם הזדמנות לטעון את טענותיו בתוך שבעה ימי עבודה, שהוא או מי מטעמו ובידיעתו קיבל כספים בזיקה לטרור. (2) בית המשפט, לבקשת שר הפנים כאמור בפסקה (1), יבטל את האזרחות אלא אם כן שוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ביטול האזרחות אינו מוצדק בנסיבות העניין; בית המשפט יחליט בבקשה בתוך 30 ימים מיום שהוגשה. (3) ביטל בית המשפט את אזרחותו של אדם כאמור בסעיף קטן זה ולא נסתרה החזקה האמורה בסעיף קטן (ב)(2), יורחק האדם מישראל בתום תקופת ריצוי עונשו, לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, לשטחי הרשות הפלסטינית, ולא תותר עוד כניסתו לישראל. (4) הוראות סעיף קטן (ב)(2) יחולו לעניין ביטול אזרחות של מי שבשל הביטול ייוותר חסר כל אזרחות. (5) בסעיף [קטן] זה – סוג=הגדרה ”הרשות הפלסטינית“ – כהגדרתה בחוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע״ח–2018; סוג=הגדרה ”שטחי הרשות הפלסטינית“ – שטחי המועצה הפלסטינית כהגדרתם בסעיף 13י לחוק הכניסה לישראל ושטח רצועת עזה. (ג)|(1) לא תוגש בקשה לפי סעיף קטן (ב)(2) אלא בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. (2) לא תוגש בקשה לפי סעיף קטן (ב1) אלא בהסכמתו בכתב של שר המשפטים; לא העביר שר המשפטים את הסכמתו בתוך שבעה ימי עבודה, יראו כאילו נתן את הסכמתו. (ד)|(1) בהליכים המתנהלים לפני בית המשפט לפי סעיף זה יתקיים הדיון בנוכחות האזרח שעניינו נדון, אלא אם כן נמסרה לו הזמנה לדיון בהתאם להוראות שקבע שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, והוא לא התייצב במועד שנקבע, ובית המשפט סבר שלא יהיה בקיום הדיון שלא בנוכחותו משום עיוות דין. (2) על אף האמור בפסקה (1), רשאי בית המשפט, לבקשת שר הפנים, להורות שהדיון יתקיים שלא בנוכחות האזרח שעניינו נדון, אם לא ניתן לאתרו או למסור לו הזמנה כאמור בפסקה (1), ובלבד שבוצע תחליף המצאה לפי הוראות שקבע שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. (3) היה האזרח כאמור בפסקה (2) מחוץ לישראל, רשאי בית המשפט להורות, לבקשתו, על השתתפותו בדיון בפני בית המשפט באמצעות היוועדות חזותית שתקוים באחת מנציגויות ישראל בחוץ לארץ שבה ניתן לבצע היוועדות חזותית; לעניין זה, ”היוועדות חזותית“ – תקשורת בין שני מוקדים המאפשרת העברת תמונה וקול בזמן אמת. (4) הורה בית המשפט לפי פסקה (2), כי הדיון בבקשה יתקיים שלא בנוכחות האזרח שעניינו נדון, ימנה עורך דין לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל״ב–1972, לשם ייצוג האינטרסים והזכויות של האזרח בהליך, אלא אם כן סבר בית המשפט שלא יהיה באי־מינוי עורך דין כאמור משום עיוות דין; אין בהוראות פסקה זו כדי לגרוע מזכותו של האזרח שעניינו נדון למנות עורך דין שייצג אותו בדיון בבקשה. (5) לעניין חוק זה יראו דיון שבו השתתף אדם באמצעות היוועדות חזותית כהגדרתה בפסקה (3) כדיון שנערך בנוכחותו. (ד1)|(1) הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב)(2), לבטל את אזרחותו של אדם היושב דרך קבע מחוץ לישראל, רשאי בית המשפט להורות, לבקשת שר הפנים, כי לא יותר לאותו אדם להיכנס לישראל, אם השתכנע כי יש בכניסתו לישראל סכנה ממשית לביטחון המדינה או לשלום הציבור ואין דרך אחרת למנוע את הסכנה; ואולם לא יורה בית המשפט כאמור אם סבר כי שיקולי עשיית צדק גוברים על הסכנה הנשקפת מכניסתו של האדם לישראל; הורה בית המשפט כאמור יקיים את הדיון שלא בנוכחות האזרח, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו של האזרח שעניינו נדון למנות עורך דין שייצג אותו בדיון בבקשה. (2) הוראה לפי פסקה (1) תהא לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים או עד למתן הכרעה בבקשה לביטול האזרחות, לפי המוקדם, אולם רשאי בית המשפט, לבקשת שר הפנים ובהתקיים התנאים האמורים באותה פסקה, להאריך את התקופה האמורה לתקופה אחת או יותר, שלא יעלו במצטבר על שלושה חודשים. (ד2) הודיע שר הפנים לבית המשפט כי הוא שוקל להגיש בקשה לפי סעיף קטן (ב)(2) לביטול אזרחותו של אדם היושב דרך קבע מחוץ לישראל, ויש בכניסתו לישראל סכנה ממשית לביטחון המדינה או לשלום הציבור, רשאי בית המשפט, לבקשת שר הפנים, להורות כי לא יותר לאותו אדם להיכנס לישראל עד להגשת הבקשה לביטול האזרחות, אם אין דרך אחרת למנוע את הסכנה, ובלבד שהבקשה לביטול האזרחות תוגש בתוך 15 ימים מיום מסירת הודעת שר הפנים כאמור; בית המשפט רשאי, לבקשת שר הפנים, להאריך את המועד האמור. (ד3)|(1) ביטל בית המשפט את אזרחותו של אדם שלא בנוכחותו ושלא בנוכחות עורך דין שהאדם מינה לייצג אותו, כאמור בסעיפים קטנים (ד)(1) או (2) או (ד1), רשאי האזרח שאזרחותו בוטלה (להלן – המבקש) לבקש את ביטול החלטת בית המשפט בתוך 45 ימים מיום שנודע לו עליה (להלן – בקשה לביטול). (2) בית המשפט רשאי לדחות על הסף בקשה לביטול, על פי הבקשה בלבד או לאחר שקיבל תגובה משר הפנים, אם ראה כי בנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה. (3) הדיון בבקשה לביטול שלא נדחתה על הסף, יתקיים במעמד הצדדים, אולם יחולו לעניין זה הוראות סעיף קטן (ד1). (ה) בהליכים לפי סעיף זה רשאי בית המשפט, מטעמים שיירשמו, לסטות מדיני הראיות, ולקבל ראיות שלא בנוכחות האזרח שעניינו נדון או בא כוחו או בלי לגלותן להם, אם לאחר שעיין בראיה או שמע טענות שוכנע כי גילוי הראיה עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בעניין ציבורי חשוב וכי אי־גילויה עדיף על פני גילויה לשם עשיית צדק (בסעיף זה – ראיות חסויות); בית המשפט רשאי, בטרם יקבל החלטה לפי סעיף זה, לעיין בראיה או לשמוע הסברים שלא בנוכחות האזרח ובא כוחו; החליט בית המשפט לקבל ראיות חסויות, יורה על העברת תמצית של הראיות החסויות, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בעניין ציבורי חשוב, לאזרח או לבא כוחו; דיון לפי סעיף קטן זה יתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבע בית המשפט הוראה אחרת לעניין זה. (ו) החליט בית המשפט לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, תבוטל האזרחות מהיום שלא ניתן עוד לערער על פסק הדין או ממועד מאוחר יותר שקבע בית המשפט. (ו1) על אף האמור בכל דין, בית המשפט הדן בביטול אזרחותו של אדם יהיה מוסמך לדון בהוראת שר הפנים לעניין אותו אדם שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(2) או סעיף 11א(א). (ז) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות סדרי דין לעניין הליכים לפי סעיף זה. [פורסמו תקנות האזרחות (סדרי הדין בבקשה לביטול אזרחות), התשע״ז–2017.] [פורסמו תקנות האזרחות (המצאת כתבי בי־דין), התשע״ח–2017.] (ח) שר הפנים ימנה ועדה, בראשות שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום, אשר תייעץ לו לעניין החלטות והגשת בקשות לפי סעיף זה. (ח1) שר הפנים ידווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אחת לשנה, על אלה: (1) המקרים שבהם התקיימו הנסיבות כאמור בסעיף קטן (ב1)(1)(א) ו־(ב) ולא הוגשה בקשה לביטול האזרחות לבית המשפט והנימוקים לכך; (2) החלטות בית המשפט בבקשות לפי סעיף קטן (ב1). (ט) השר, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת.

[תיקון: תשע״א, תשע״ו, תשע״ז] (א) הורשע אדם בעבירה וקבע בית המשפט כי העבירה היא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, או הורשע בעבירה לפי סעיפים 97 עד 99, 101, 112 או 113(ב) לחוק העונשין, התשל״ז–1977, רשאי בית המשפט, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית, נוסף על כל עונש אחר, ובלבד שעקב ביטול האזרחות הישראלית לא ייוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ואם ייוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל, כפי שיורה שר הפנים; לעניין סעיף זה, חזקה על מי שיושב דרך קבע מחוץ לישראל כי לא ייוותר חסר כל אזרחות. (ב) על בקשה לביטול אזרחות כאמור בסעיף זה ועל ביטולה יחולו הוראות סעיף 11(ג) ו־(ו), בשינויים המחויבים. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בסמכות שר הפנים לפי סעיף 11(א).

איבוד האזרחות הישראלית אינו פוטר מאחריות שנובעת מאזרחות ישראלית ונוצרה לפני שאבדה האזרחות.

[תיקון: תש״ם, תשנ״ו] בחוק זה – סוג=הגדרה ”בגיר“ פירושו – אדם בגיל שמונה עשרה ומעלה או אדם נשוי אף אם לא מלאו לו שמונה עשרה שנה; סוג=הגדרה ”קטין“ פירושו – אדם בגיל שלמטה משמונה עשרה והוא אינו נשוי; בחוק זה, למעט לענין סעיף 4 – ”ילד“ כולל ילד שאומץ, ו”הורים“ כוללים מאמצים של ילד מאומץ; סוג=הגדרה ”אזרחות חוץ“ כוללת נתינות חוץ, ו”אזרח חוץ“ כולל נתין חוץ, אך אינו כולל נתין ארצישראלי.

(א) פרט לענין התאזרחות, אין רכישת אזרחות ישראלית תלויה בויתור על אזרחות קודמת. (ב) אזרח ישראלי שהוא גם אזרח חוץ, רואים אותו, לענין חוקי ישראל, כאזרח ישראלי. (ג) תושב ישראל הגר בחוץ לארץ, רואים אותו, לענין חוק זה, כתושב ישראל כל עוד לא השתקע בחוץ לארץ.

[תיקון: תש״ם] (א) אזרח ישראלי רשאי לקבל משר הפנים תעודה המעידה על היותו אזרח ישראלי. (ב) אזרחותו הישראלית של אדם תצויין בתעודת הזהות שלו זולת אם ביקש שלא לציין זאת.

[תיקון: תשע״א־2] החלטה לפי חוק זה של רשות המנויה בתוספת לחוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952, בעניינים המנויים באותה תוספת, ניתנת לערר לפי הוראות פרק רביעי 1 לחוק האמור.

מי שמסר ביודעין פרטים כוזבים בענין הנוגע לרכישתה או לאיבודה של האזרחות הישראלית, שלו או של אחר, דינו – מאסר עד ששה חדשים או קנס עד חמש מאות לירות או שני הענשים כאחד.

(א) שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, לרבות תשלום אגרות והפטור מתשלומן. (ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בנוגע לדיון בבית המשפט המחוזי לפי חוק זה, לרבות הערעור על החלטות בית המשפט. [פורסמו תקנות האזרחות, תשכ״ט–1968.]

(א) דברי המלך על הנתינות הפלשתינאית (א״י), 1925–1949, בטלים מיום הקמת המדינה. (ב) כל הוראת חוק שבה מדובר בנתינות ארצישראלית או בנתינים ארצישראליים תיקרא מעתה כאילו מדובר בה באזרחות ישראלית או באזרחים ישראליים. (ג) כל דבר שנעשה בתקופה שבין הקמת המדינה ובין יום תחילת תקפו של חוק זה, רואים אותו כשריר וקיים, אם היה שריר וקיים אילו היה חוק זה בתקפו בזמן שהדבר נעשה.

(א) חוק זה ייכנס לתקפו ביום כ״א בתמוז תשי״ב (14 ביולי 1952). (ב) שר הפנים רשאי להתקין, עוד לפני אותו יום, תקנות בדבר מתן הצהרות לפי סעיף 2(ג)(2).

איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן, תימן, שטח רצועת עזה. * משה שרתשר החוץממלא מקום ראש הממשלה * משה שפיראשר הפנים * יוסף שפרינצקיושב ראש הכנסתממלא מקום נשיא המדינה